טיפול בOCD

אצל ילדים, מלבד המחשבות הטורדניות וההתנהגות הכפייתית, מופיעים לרוב גם עצבות, כעס ורגשות אשם. בני משפחה שלהם ילד עם OCD, מושפעים גם הם מההפרעה ועשויים לחוות דיכאון, קשיים בזוגיות ופגיעה בתפקוד היום-יומי.

​

המחשבות הטורדניות נחוות אצל האדם כלא רצויות והן מציקות מאוד. האדם מנסה להיפטר מהמחשבה, באמצעות התנהגות מסוימת או באמצעות מחשבה אחרת. לרוב ההתנהגויות הכפייתיות אינן קשורות באופן ריאלי למחשבות הטורדניות שהן נועדו לבטל. למשל: אם יש לאדם מחשבה טורדנית שהוא עשוי להזיק או לפגוע במישהו, הוא "מבטל" אותה באמצעות זה שהוא רוחץ ידיים (אין קשר ריאלי בין היכולת לפגוע במישהו לבין רחיצת ידיים). או ילד שדואג שאמא תעבור תאונה אם לא יניח את הנעליים במקום הנכון (אין קשר ריאלי בין תאונה לבין הנחת הנעליים).

​

ההתנהגות הכפייתית נותנת אישור מסוים שהדברים "בסדר", ולכן האדם חווה הקלה רגעית עד אשר מגיעה שוב מחשבה טורדנית ואחריה דחף לבצע התנהגות כפייתית. לכן מדובר במעגל שחוזר על עצמו.

​

הצורך באישור ובידיעה שהדברים "בסדר" הוא אנושי. לכולנו יש ספקות מסוימים (האם סגרנו את הדלת? האם כיבינו את התנור? האם הגבתי נכון לסיטואציה?) אבל ב-OCD הצורך בכך הופך להיות מוגזם, עד כדי כך שהאדם ממש מוצא את עצמו עובד בשביל האובססיה ומשקיע בה זמן רב, עד כדי פגיעה בזוגיות, בתעסוקה או ביחסים החברתיים.

 

 

כיצד טיפול CBT יכול לסייע לOCD?

מסייע להבין את ההפרעה, ולהפחית את תחושות האשמה שיש לאדם.

מסייע להגביר את תחושת המסוגלות והמוטיבציה להתמודד עם ההפרעה ו"לנצח" את הדחף להתנהגות כפייתית.

מסייע להיחשף לגירויים שמעוררים מצוקה מבלי לקיים התנהגויות מנטרלות (זוהי שיטת הטיפול היעילה ב-OCD, הנקראת- חשיפה ומניעת תגובה).

מסייע להבין טוב יותר את המחשבות שלנו ולתפוס מהן מרחק. להבין שאנחנו לא יכולים לשלוט עליהן.

עוזר לבנות ארגז כלים שאפשר להשתמש בו במצבים שבהם ההפרעה מחמירה.